כשהייתי ילד שמעתי שוב ושוב את המשפט "עם משמעות לא הולכים למכולת" ולא הקשבתי, חיפשתי את העבודות בהם אני מרגיש משמעותי, איפה שאני יכול להשפיע על אנשים, על העתיד שלהם, ונשאבתי.

הייתי זמין 24/7, בבית, בחופשה, אם אחד מהם היה צריך אותי תחושת המשמעות הובילה אותי לעשייה, והתוצאות היו מדהימות, הילדים שעבדתי איתם צמחו גדלו וזכיתי גם לראות פירות אחרי שנים.

ואז חטפתי שבץ.

איך זה יכול להיות? אני כל כך אוהב את העבודה שלי, אני מרגיש בה הכי משמעותי, אני מוערך, אני עושה את מה שאני אוהב , מה קרה? איך הגעתי למצב שאני כל כך מנותק מעצמי ואחרי שנה של בדיקות התברר שזה היה תסמינים של התקף חרדה.